איפה המשקפיים?!

שוכחים איפה הנחתם את המפתחות, הסלולרי ועוד חפצים? פגשתם מישהו שהשם שלו ממש “עמד לכם על קצה הלשון” ולא הצלחתם להיזכר? המוח, כמו כל שריר, זקוק לאימון יומיומי, כדי לשמור על תפקוד אופטימלי וזיכרון חד. כמה כללים פשוטים – ואיכות החיים שלכם יכולה להשתפר פלאים

אין לי מושג על מה הוא דיבר

בזמן שהוא דיבר, נדמה היה לי שאני מאחרת לפגישה הבאה, שעדיין לא הספקתי להחזיר טלפון לחברה ונזכרתי שאני חייבת להוציא כסף מהכספומט. בקיצור, המחשבות שלי היו במקום אחר, וכל מה שהוא סיפר לי נעלם כלא היה. מוכר? בטוחה שכן. מתסכל? כמעט תמיד. מה עושים? עושים:

• ביצוע של פעולה אחת ויחידה בכל פעם, ולא שתיים ביחד: זו דרישה לא קלה, במיוחד לאלה בינינו שיש להם חלוקת קשב טובה ונוהגים לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת. אך גם להם מוצע להעמיד במרכז הקשב בכל פעם פעולה אחת בלבד. הרווח יהיה כולו שלהם.
• לא למהר: האטה טובה לריכוז ולזיכרון. לנוע לאט יותר, לעשות דברים לאט יותר וגם לקרוא ספרים לאט יותר. ללכת עם המילים, לא לרוץ איתן. לעצור ולנשום.
• בניית סביבת ריכוז: לכל אחד ישנה סביבת ריכוז ספציפית המתאימה לו. לדוגמה: יש הזקוקים לשקט מוחלט ומסתגרים מאחורי דלת סגורה, אחרים מעדיפים מוזיקת רקע רגועה, ויש הבוחרים לעבוד דווקא במקומות ציבוריים רועשים, כמו בתי-קפה.

איך הוא אמר שקוראים לו?

לעתים קרובות אדם מסוים מעניין אותנו, אבל אנו לא מצליחים בשום אופן להיזכר בשמו. הנה כמה דרכים כדי לזכור את השם החדש הבא:

• הקפדה על קליטה נכונה של השם: לפעמים אנו כל-כך עסוקים בלחיצת היד, בסקירת האדם החדש, במחשבות על הרושם שאנו עושים עליו – ומחמיצים את הרגע הקצרצר והחד-פעמי שבו האדם אמר את שמו. לכן עלינו לעצור, להתמקד, להקדיש יותר תשומת לב לדבריו ולוודא ששמענו את השם בבירור.
• חזרה על השם במהלך השיחה ואחריה: לאחר שקלטנו את השם, נשתמש בו במהלך השיחה כמה פעמים. אבל זהירות! לא יותר מדי. זה עלול לעורר תחושת אי-נוחות באדם שמולנו.
  נמשיך ונחזור על השם גם לאחר הפגישה ובמשך הימים הבאים לפי כלל “חמש הפעמים”, שבבסיסו עומדת ההבנה שלחזרות ולשינון יש תפקיד חשוב ביצירת עקבות זיכרון. כדי לזכור שמות, חומר לקראת בחינה, מידע שקראנו בעיתונות או באינטרנט, ניעזר בכלל זה ונחזור על המידע כך:
  1. כעבור שעה
  2. באותו היום לפני השינה
  3. למחרת
  4. כעבור שבוע
  5. כעבור שבועיים. כל חזרה מקדמת את השליפה הבאה של השם ומשפרת את הזיכרון.
• קישור השם לשם קודם: נשאל את עצמנו למה מתקשר השם החדש: לשם אחר הדומה במשמעות, בצליל, במספר ההברות או האותיות. אם שמו של האדם שפגשתי הוא גבריאל, אני יכולה לקשר אותו, לדוגמה, למלאך גבריאל, לשחקן גברי בנאי ולדוקטור גב.
  
  

במילה ש”עומדת לנו על קצה הלשון” אפשר להיזכר כך:

• דרך הצורה והצליל: נשאל את עצמנו כמה אותיות יש במילה החסרה, כמה הברות היא כוללת, איזה חרוז היא מזכירה. במרבית המקרים אנו יודעים כמה הברות יש במילה הנמצאת על קצה הלשון ויודעים להגדיר האם המילה היא ממין זכר או ממין נקבה.
• היזכרות בסיטואציה שבה נרכש המידע: אפשר להיעזר בכמה רמזים: תוכן השיחות, מה לבש האדם שמולי, מי עוד היה בפגישה – ולפתע פתאום מתעורר מאי-שם זיכרון של שֵם.
• לקחת פסק זמן: כשמחפשים זיכרון נשכח שעומד על קצה הלשון, חשוב מאוד לא להתעצבן או להיכנס ללחץ. מאמץ יתר להגיע אל הזיכרון האבוד עלול להביא לתוצאה הפוכה לחלוטין. ננשום עמוקות, נירגע והחשוב מכול – ניקח פסק זמן. כשאנו רגועים ועסוקים בפעילות אחרת, נכנסים לפעולה גמדי הזיכרון המתחילים לנוע בין מיליארדי התאים במוח; וכשהם מגיעים אל המטרה, נשלפת המילה החסרה בבת-אחת.

מישהו ראה את המפתחות?

נעלמו לי המשקפיים! איפה שמתי את הסלולרי ואת המפתחות של האוטו? שאלות אלה ועוגמת הנפש הנלווית אליהן מוכרות לכל אחד מאיתנו. במרבית המקרים הפעולות הללו נעשות מבלי משים, כאשר ממהרים או עושים כמה דברים בבת-אחת. אז איך מוצאים חפצים אבודים?

• מקומות קבועים: קודם נבחר כמה מקומות קבועים בבית שבהם נניח את החפצים המתעופפים: מתלים למפתחות הבית, מקום מיוחד למשקפי הקריאה, למכתבים הנכנסים ולכל המסמכים הדורשים טיפול.
• אמירה בקול: ישנם חפצים כמו ספרים או מתנה שקנינו, שנעלמים מן העין ומן הזיכרון, ודווקא אותם הנחנו במקום בטוח ביותר. כל-כך בטוח, שאיננו זוכרים. אחת הדרכים היעילות כדי להיזכר היא לומר בקול בזמן שמניחים את החפץ, למשל: המתנה למיכל נמצאת במדף השני בארון הספרים.
• בניית רמזים בסביבה: כזכור, סביבה עשויה לרמוז לנו היכן הנחנו חפצים שונים. נניח את הדברים במקום שאי-אפשר להתעלם ממנו או לחלוף על פניו מבלי משים. נצמיד את התשלום לעירייה במגנטים למקרר או נשים אותו בתיק התלוי על ידית דלת היציאה.

אוי, שכחתי את התור לרופא!

לזיכרון של התוכניות בעתיד יש השלכות מעשיות וחשובות ביותר על חיי היומיום. מה יקרה אם נשכח להגיע לפגישות במועדן, לא נזכור לערוך קניות, נשכח לקחת את התרופות או לא נפרע את החשבונות במועד? אם לא נזכור את העתיד, נתקשה מאוד לתפקד. מה עושים?

• שימוש בעזרי זיכרון חיצוניים: חלק ניכר מהעזרים שאנו משתמשים בהם ביום-יום, תומכים בזיכרון העתיד – שעונים מעוררים, יומנים, פנקסים, טיימרים, טלפונים ניידים או מחשבים – כל אחד מהם הוא ידיד נאמן לזיכרון. הם מכילים אפשרויות רבות הכוללות יומן שבועי, תזכורות מצלצלות וספרי טלפונים.
• הצמדת הפעולה העתידית לפעולות סדירות: דרך יעילה לזכור פעולה עתידית היא להצמיד אותה אל פעולה אחרת הנעשית באופן קבוע מדי יום. למשל, לטלפן לחברה הטובה לפני החדשות של שמונה בערב.
• לא לדחות פעולות עתידיות: נשתדל לבצע פעולות שיש לעשותן, ברגע שאנו נזכרים בהן. אם, למשל, עלינו לשלם מחר את אגרת הרכב, נניח אותה עכשיו בתיק, ואם עלינו לקחת לתיקון את השעון המקולקל, המונח כבר שבועיים במגירה, נניח אותו עכשיו על השידה ליד דלת היציאה מהבית.

השיטות השונות לשיפור הזיכרון יעילות ובאמצעותן האדם מקבל אחריות על איכות זכרונו ומטפל באופן פעיל במידע שברצונו לזכור. האמירות “יש לי זיכרון טוב” או “אין לי זיכרון טוב”, אינן נכונות. הזיכרון אינו שחור או לבן. הוא דינמי ומשתנה, ואיכותו תלויה במידה רבה באופן שבו אנו מתייחסים אליו ומפעילים אותו.
כדאי גם לזכור שבזכות תרגול המוח והזיכרון נוצרים קשרים חדשים בין סיבי העצב, מתעוררים אזורים במוח שלא הופעלו ואולי גם צומחים תאי עצב חדשים. לכן כל עשייה חדשה או לימוד של דבר חדש משפיעים לטובה על הזיכרון.
ואם לסכם, אפשר במשפט אחד: “השתמשו בו – או תאבדו אותו”. זהו הסוד לשמירה על זיכרון מתפקד ובריא.