הנוירון, או תא העצב, הוא היחידה הבסיסית שממנה מורכבת מערכת העצבים. את תא העצב אפשר לחלק לשלושה חלקים שנבדלים זה מזה במבנה ובתפקוד שלהם: גוף התא, הדנדריט והאקסון. המידע עובר במערכת העצבים באופן חד-כיווני, מאקסון של תא אחד אל הדנדריטים של התא הבא, דרך גוף התא לאקסו, ושוב לדנדריטים של התא הבא בתור. כל נקודת מפגש כזו בין אקסון של תא אחד לדנדריט של התא הבא נקראת סינפסה.
בגוף התא נמצאים האברונים הקיימים בכל סוגי התאים, ובהם מתרחשת סינתזת חלבונים, עיבודם, ופיזורם לחלקי התא השונים. העץ הדנדריטי הוא האתר הפוסט-סינפטי (אחרי הסינפסה) שאחראי על לקליטת האות, והאקסון הוא האתר הפרה-סינפטי (לפני הסינפסה) שאחראי על העברתו. שני הסרטונים הבאים מציגים את האנטומיה של תא העצב, את סוגי הנוירונים השונים, ואת חלקיו ואברוניו של תא העצב – הנוירון.
אחד מ”מספרי הקסם” של הנוירואנטומיה הוא 100 מיליארד: כמות תאי העצב המשוערת במוח האנושי, שמוזכרת כמעט בכל ספר לימוד או הרצאה בנושא. לאחרונה ניסו חוקרים להתחקות אחרי מקור ההערכה הזו ומצאו שלמעשה מעולם לא נערכה בחינה ישירה של כמות הנוירונים במוח הבוגר. מדענים רבים שאליהם פנו הסכימו שמספר הנוירונים הוא 100 מיליארד, אך אף אחד מהם לא הצליח לצטט מחקר שבחן את הנושא.
בעזרת טכניקה חדישה בחנו החוקרים מספר קטן של מוחות אנושיים ואמדו את מספר תאי העצב הממוצע במוח בוגר בכ-86 מיליארד – מספר הקטן ב-14 מיליארד מההערכה המקובלת. 14 מיליארד אולי לא נשמע כמו פער גדול במיוחד, עד שנזכרים שזו פחות או יותר כמות תאי העצב הכוללת במוח של בבון וכמעט מחצית מכמות הנוירונים במוח הגורילה.
בעבר האמינו שתאי העצב במערכת העצבים המרכזית אינם מתחדשים כלל, כלומר במשך השנים עוד ועוד תאים מתים אך תאים חדשים לא ממלאים את מקומם. כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת התגלו ראיות ראשונות לקיומם של תאי גזע שיוצרים נוירונים חדשים, אך רק כעשרים שנים מאוחר יותר הצליחו לבסס את הממצא וכיום מקובל שיש במוח אזורים מסוימים שבהם נוצרים תאים חדשים. עם זאת נראה שהתאים החדשים שנוצרים אינם מחליפים ישירות תאים שמתים אלא ממלאים תפקידים אחרים.
שני האתרים המרכזיים של יצירת תאי עצב במוח הם ההיפוקמפוס ומערכת הריח. רק מעטים מתאי העצב שנוצרים מתאי גזע שורדים והופכים לתאים בוגרים ומתפקדים. כיום מעריכים ש-90 אחוז מהתאים שנוצרים במוח הבוגר אינם מצליחים לשרוד, אך עד כה לא ברור מהם המנגנונים שקובעים אילו מהם ישרדו ואילו לא.
עידו קמינסקי, המחלקה לכימיה ביולוגית, מכון ויצמן למדע
הערת מערכת: המאמר כולל סרטונים – מומלץ להיכנס לקישור בתחתית הדף ולצפות בסרטונים באתר מכון דוידסון.
למאמר המלא באתר "מכון דוידסון לחינוך מדעי", הכולל המחשה בתמונות ובסרטוני הסבר – היכנסו לקישור הבא:
